Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\database.php:2647) in C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\joomla.php on line 2826
קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 16/08/07 - ברכות ליואב עפרון עם צאת המהדורה המחודשת של ספרו / אורי לייטנר קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 16/08/07 - ברכות ליואב עפרון עם צאת המהדורה המחודשת של ספרו / אורי לייטנר
shadow_left
Shadow_R
   
16/08/07 - ברכות ליואב עפרון עם צאת המהדורה המחודשת של ספרו / אורי לייטנר הדפס

 

ברכותי הלבביות ליואב עפרון עם צאתה לאור
של המהדורה המחודשת של ספרו.

יואב, שגדל בקרית חיים המערבית, ליד הפסים, היה שכנם של גלעד ויינגרטן ואהרן לוי.

הוריו זכרונם לברכה, הם אביו המורה המיתולוגי עמנואל עפרון שלימד ב"אחדות", ואימו הדסה הזכורה לכל ילדי "השיכון" (קרית חיים המערבית), כאחות המסורה במרפאת קופת חולים שם העניקה טיפול באהבה לכולם, וזכורה כאחות ש"עשתה זריקות ללא כאב".

בגב הספר כותב יואב על המחבר:

"נולד בתל אביב בשנת 1941
בהיותו זאטוט צעיר, עברו הוריו להתגורר בקרית חיים שבמפרץ חיפה, שם עברה עליו ילדותו.
בוגר מחזור כ"ב בבית ספר כדורי, חניך התנועה המאוחדת.
שירת בנח"ל המוצנח.
במלחמות 'ששת הימים' ו'יום הכיפורים' לחם בגולן עם חטיבת הצנחנים הוותיקה, בגדוד של אלישע.
בוגר מכון וינגייט בחינוך גופני,
בוגר האוניברסיטה העברית במשפטים.
עסק שנים רבות בהוראת החינוך הגופני ב'בית חינוך תיכון' בירושלים.
משנת 1979 - תושב קצרין שבגולן."

הספר כולל 16 סיפורים על ילדותו בקרית חיים , ובמהדורה החדשה נוסף פרק על מלחמת יום הכיפורים - תל-שאמס.
כדי להביא את הקרייתים להתעניינות בספר של יואב, הוא אוזכר באתר כבר לפני יותר משנה ואף הוכנסו, כלשונם, במדור "ספרות" - שלושה סיפורים.

ואלה שמות פרקי הספר במלואם:
הספר צבי, חג המעלות, אדון וייס, איצחק, רחוב כ"ג, אמן, סטלין, גוארדיה, קרב תרנגולים, פרנסות, עלי כינור, מלחמה, תל-שאמס, מים אל ים, חסקה, מתיו.

קרייתים רבים (ו"עבדכם" ביניהם) מוזכרים בסיפורים.

בפתח הספר כותב יואב ב"וידוי-אישי":
"מי שיקרא סיפורים אלו בעיון, ישים לב בוודאי להשפעה הרבה שהושפעתי מכתביהם של מרק טווין, או הנרי ובעיקר דיימון ראניון (בתרגומו הנהדר של אליעזר כרמי)
אכן חביבים עלי סופרים אלו עקב כשרונם הרב, מבטם המפוקח על החיים, חוש ההומור הנדיר שלהם וטוב הלב העולה מסיפוריהם.
אני מקוה שמשהו מכשרונם דבק גם בי"

הזמנתי היום את יואב להתארח ב"שדה בוקר", שם יתקבל בברכה ובאהבה ע"י חברי ילדותו כדוגמת משה כהן, אליעזר בן-אריה, יהושע קושצ'בה.
אני צופה שתהיה ליואב פגישה לבבית מיוחדת עם שולם הנערץ עליו מימי ילדותו, כמנהיג חבק"ח המיתולוגי, ש"חטא" גם הוא ברבות הימים בכתיבה ספרותית.
השניים נפגשו לפני כמה שנים בתערוכת הספרים במסגרת שבוע הספר, כשכל אחד מהם הציג ומכר בהצלחה את ספריו.

ב"שדה בוקר" מחכים לך יואב עפרון - הקרייתי שלנו - איש קצרין!

בתמונה: משפחת עפרון בהרכב מלא -
אבא עמנואל
אמא הדסה
הבן הבכור יואב
הבת הקטנה רחל (רשל'ה)

אורי לייטנר

 

 

 

הערה מ- נועה גנאל-פסח :-)

 

אז חשבתי לפתוח את התגובה שלי במילים: "באחד האמשים קיבלתי צלצול טלפון מפתיע..." אבל החלטתי ברוב קולות נגד, משני טעמים: אחד, שהצלצול לא הגיע בערב, אלא אחה"צ ושניים, כי אני לא רוצה להיות קונקורנציה ליואב עפרון...

טוב, לא הייתי יכולה גם אם הייתי רוצה.
אז למה בעצם אני פה, כותבת, למרות שאני לא קרייתית? בגלל/בזכות שני קרייתים שאני מכירה ומוקירה. את אורי לייטנר הכרתי לפני ככה וככה שנים, עוד בהיותו בחברת חשמל כאשר בין יתר תפקידיו, היה גם העורך הראשי של "פאזה אחרת" המגזין של חברת החשמל לבעלי מקצוע בתחום. ערן, שהוציא לאור את המגזין, הגיע אלי בתוקף היותי מעצבת גרפית, וכך הכרתי את אורי. ונוצר קשר מקצועי נפלא שכנראה היה חזק מספיק שכן לפני כמה אחרי-צהריימים קיבלתי צלצול מאורי, אחרי שלא שמעתי ממנו מאז שפרש בערך. היה נעים להיזכר בימים עברו, ופתאום גם יש לנו עוד "נושא" משותף: יואב עפרון...
אבל לפני שאני עוברת הלאה, יש לי שאלה אליך, אורי, שכבר מזמן חשבתי עליה ואיכשו אף פעם לא שאלתי אותך, ואני ממש חייבת לדעת: האם קוראים לך לייטנר בגלל שעבדת בחברת חשמל או האם עבדת בחברת חשמל בגלל שקוראים לך לייטנר? ואני בטח ממש לא מקורית...
טוב, אחזור ליואב, קסם של איש שהכרתי ממש לא מזמן, דרך מישהי בקצרין שידעה על רצונו של יואב להוציא לאור ספר, ועל רצוני לערוך ספרים עריכה גרפית ולכן יצרה את החיבור בינינו. כך התוודעתי לגאוות היחידה הקרייתית, להווי ולחוויות, וגם לאיש נפלא שממש כיף לעבוד איתו ולהשתאות מול רוחב ליבו. היה לי מאוד מעניין ומשעשע לקרוא את הסיפורים של יואב, ועניין תחושת הקרייתיות, די מעורר קנאה למען האמת. אני גם באה ממקום קטן, שפעם פעם היו בו שדות בצל ירוק ושדות תות, לפני שהגיעה הקידמה ואיתה הצפיפות והרעש, אבל אף אחד לא כתב סיפורים על החבר'ה ואף אחד לא לקח את היוזמה להקים אתר מפואר כמו זה.
אז כל הכבוד לכם, תמשיכו לחייך לנוכח ילדותכם הנפלאה, כל הכבוד לך, אורי, על היוזמה ואיתך יואב, עוד נתראה בשכונה...