Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\database.php:2647) in C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\joomla.php on line 2826
קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 03/10/07 - ימין או שמאל? / דן שמחוני קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 03/10/07 - ימין או שמאל? / דן שמחוני
shadow_left
Shadow_R
   
03/10/07 - ימין או שמאל? / דן שמחוני הדפס

 

כמה כתבות שפרסמתי לאחרונה נמו באתר ללא תגובה, וכבר לקחתי אל ליבי. והנה הופיעו תגובות, וזה משמח שלאנשים איכפת, וטוב שהם מגלים את דעתם, ויש דיון, וכל אחד מתחיל להבין את דעותיו של חבריו. ויש סיבה לעוד כתבה.

מה אני? ימני או שמאלי, או שמאלני? "ימני", או "שמאלי", מציינים עמדות ביחסי יהודים-ערבים, שלום-ובטחון, עניים-עשירים. הנושא רחב מדי לתגובה אחת. נסתפק ביחסי יהודים-ערבים. "ימני" או "שמאלי" היא גם תווית שימושית להכתים את מי שלא כדעתנו, אבל זה נושא לגמרי אחר. בזה לא ניגע.

כך אמר לבן-גוריון חברו הטורקי לספסל הלימודים, בקושטא בשנים 1912-14, על שאיפותיו הציוניות: "כחבר אני מאחל לך שתצליח. כמוסלמי אני מאחל לך שתכשל". אני רואה באימרה הזאת מודל ראוי ליחסינו עם הערבים. כבני אדם, ככל שזה אמור מבריאתם ומעצם טיבם, אני רואה את הערבים, או כל עם אחר, טובים, או רעים, בדיוק כמונו, ובדיוק כמו אחרים. אם זה עושה אותי שמאלן – אז אני שמאלן.

אני מתנגד בכל תוקף למאמרי שטנה נגד הערבים שמופצים לעיתים באינטרנט, כאשר המאמרים חסרי בסיס, וכאשר כל מה שיש בהם היא שנאה לערבי באשר הוא ערבי – וזאת היא גזענות ממש. חבריי וקרוביי שהעבירו לי מאמרים כאלו זכו לגילוי דעתי. אם זה עושה אותי שמאלן – אז אני שמאלן.

המדינה צריכה לעשות את כל מה שטוב ומועיל לה, ולהימנע מכל מה שהוא רע ומזיק לה. לתת לערבים, כפרטים וכציבור, להרגיש כאזרחי המדינה, ולאפשר להם להזדהות איתה – עד כמה שאפשר, אם זה בכלל אפשר – זה, לדעתי, טוב ומועיל, ולפחות לא מזיק. לטפח את איבתם למדינה זה רע ומזיק. ואם זה עושה אותי שמאלי – אז אני שמאלי.

שמאלנות עד כאן!

הערבים, כציבור, הם קבוצה בעלת זיהוי עצמי. לא שאין שם מפלגות ומחלוקות, אבל כאשר אצלם מדובר על יחסי ערבים-יהודים, אז הערבים זה "אנחנו" והיהודים זה "הם". ויש להם תרבות, ושפה, והיסטוריה, וקרבת דם משלהם. מבחינתם, אנחנו נטע זר, התנחלנו על אדמתם, לקחנו את בתיהם, ואנחנו שולטים בהם. הם לא שכחו את זה ולא יישכחו. הם לא הזמינו אותנו לכאן ולא התנדבו לתת לנו את בתיהם. כשמדינת ישראל עושה הערכת מצב, אסור לה, ואסור לנו, לשכוח את זה.

ועכשיו נחזור לעניין ההסתה. בסוף ספטמבר 2000, חצבו הדרשנים בהר הבית להבות, והזהירו את כל העולם המוסלמי שישראל עומדת לתקוף את המסגדים (יותר נכון מסגד אחד) על הר הבית. זאת הסתה מאוד מסוכנת שיכולה לקומם נגדנו – לא רק בדבור, אלא גם במעשה – את כל העולם המוסלמי כולו. היא לא קוממה את העולם המוסלמי כולו, אבל היא קוממה עלינו את מוסלמי ישראל.

רצינו להאמין שערביי ישראל הם גשר בינינו לבין העולם הערבי. וכשערביי השטחים יקצינו, ערביי ישראל יעמוד באמצע וינסו למתן אותם. אבל לא! המנהיגים המוסלמים של ערביי ישראל הסיתו את הציבור הערבי "להציל את אל-אקצה", והציבור ירד בהמוניו אל כביש ואדי ערה ושבר וריסק וחסם והילך אימים במשך שלושה ימים. הישובים הערבים עראבה וסכנין יצאו לצעדה מאיימת על היישובים היהודיים הסמוכים. אם היו חוסמים את הכבישים לחצי שעה זאת הייתה הפגנה. אם חסמו לחצי יום זה כבר מרד אלים.

לא באנו לפה, לא להתאבד, ולא להתנצל, ולא לקיים את חזון ערפאת שהארץ לפלסטינאים ואנחנו נחזור למקומות מהם באנו. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה מרידות. אם נסבול מרידה קטנה נקבל מרידה גדולה. ככל שנגלה יותר נחישות, נחסוך דם לנו, ודם לערבים, אם יבינו שהמדינה לא תסבול את זה. ובעניין זה אני ימני – ימני שבימניים. ואם זאת הסתה – אז שתהיה הסתה.

אולי המשטרה לא הייתה מספיק מוכנה, ואולי לא היו לה מספיק אמצעים, ואולי היא לא מספיק הזהירה לפני שפתחה באש. אולי. אבל אם היה מקום לפתוח בחקירה, זה לחקור מדוע לקח לכוחות הביטחון שלשה ימים לדכא את המהומות ולפתוח את ואדי ערה, ולא שלוש שעות. במקום זה שלח ברק את שלמה בן-עמי ככבש לשדה מוקשים והוא בעצמו חוזר אלינו בעצם הימים האלה צח וממורק. בעניין זה אני ימני – ימני שבימניים.

אינני שונא ערבים. אני עובד איתם, והם עובדים אצלי. אני מבקר אצלם, והם מבקרים אצלי. אני אוכל במסעדותיהם, גם באום-אל-פאחם וגם בכפר מנדא. אני עושה אצלם כמעט את כל קניותיי וחי ביניהם פשוטו כמשמעו, ואני בידידות רבה איתם. אינני מרגיש שנאה כלפיהם גם כשהם, כציבור, עושים מה שהם עושים, כי הכול צפוי. אין פה עניין לשנאה. יש פה עניין להערכה מציאותית של המצב. יש פה עניין של פיקוח נפש.

לבסוף, כדאי לקרוא היטב את מה שכתבתי כאן, ובכתבות קודמות. אינני מותח, כמעט, ביקורת על מעשי הערבים. אינני משתתף בבחירותיהם, איני מצביע בהצבעותיהם, איני בוחר את מנהיגיהם, ואינני מנסה להחזיר אותם למוטב. איננו חיים מפיהם. לא אליהם אני פונה. אני מקבל אותם כמו שהם – כעובדה. אני בהחלט מותח ביקורת על ממשלות ישראל – במקרה זה על רפיסותן.

לא תמו הדברים, אבל היום כבר תם. הרמתי מספיק כדורים להנחתה ואני מתבצר אחרי המקלדת בציפייה לבאות.

וַיּשְׁכֹּן יִשְרָאֵל בֶּטַח (זאת הברכה, דברים ל"ג, כ"ח)

דני