Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\database.php:2647) in C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\joomla.php on line 2826
קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 15/10/07 - אנאפוליס לשום מקום / עמוס גלבוע קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 15/10/07 - אנאפוליס לשום מקום / עמוס גלבוע
shadow_left
Shadow_R
   
15/10/07 - אנאפוליס לשום מקום / עמוס גלבוע הדפס

בוועידת מדריד היו הנהגות חזקות, מעצמה חזקה ואמונה בשלום. כל השינויים מאז הם לרעה. האם יש סיכוי שמשהו רציני יקרה דווקא באנאפוליס?
שרת החוץ האמריקנית מגיעה שוב בעניין הוועידה הבינלאומית הצפויה באנאפוליס.
הוועידה הבינלאומית האחרונה היתה במדריד ב-1991. שוב עולים על הפרק נושאי הליבה של הסדר הקבע עם הפלשתינים, שראשיתם בוועידת מדריד והמשכם בתהליך אוסלו בשנות ה-90, והשאלה העולה היא: מה השוני במצב המדיני-פוליטי הנוכחי לעומת המצב שהיה בזמן ועידת מדריד ותהליך אוסלו? האם הוא "טוב" יותר או "רע" יותר לישראל?

נבחן זאת במישורים אחדים.

המישור הפלשתיני.
אז היה לנו עראפת. הוא יכול היה להביא להסדר. הואיכול היה להשליט מרות על החברה הפלשטינית, הוא יכול היה להילחם בחמאס של אז, כמנהיג לאומי מהמדרגה הראשונה - אך לא רצה. עכשיו יש לנו את אבו-מאזן, בעידן שבו החברה הפלשתיניתעברה תהליך של הריסת הכלכלה, איסלמיזציה, אלימות רצחנית, קידוש המוות, ובחרה לשלטון את תנועת החמאס השוללת כל הסדר מדיני עם ישראל: הוא איבד את השליטה על שתי חמישיות של החברה הפלשתינית, וגם על שאר שלוש החמישיות אין לו שליטה אפקטיבית. אבל, הוא דבק בקיצוניות בעמדות היסוד של הפלשתינים להסדר עם ישראל (גבולות, פליטים, ירושלים). אסור לו לוותר, כי עראפת לא סטה מהן במילימטר אחד, ולא היה מוכן לקבל 96.5 אחוז מ"השטחים" (במתווה קלינטון), ואת הריבונות על כל מה שמעל "הר הבית" (בטאבה) - אז אבו-מאזן יסטה ויתפשר? never! התפשרויות? ויתורים? רק ישראל!
המעניין הוא, שבשני דברים לא חלו שינויים: עכשיו כאז לא נעשה שום ניסיון רציני לבנות מוסדות של מדינה בדרך ולפתח יכולת של ממשל: והחינוך לשנאת ישראל בבתי הספר רק התעצם.

המישור הישראלי
בתחילה, בוועידת מדריד, היה יצחק שמיר העקשן, ולאחריו רבין, בעל הסמכות המוסרית, שמאחוריו ציבור אופטימי, חדור ציפיות, אפוף אווירה של השכמי שלום (ירדן, אוסלו) ומו"מ. התחושה היתה ש"מזרח תיכון חדש" עומד בפתח. וחרף כל אלו גם הוא התקשה "למכור" את אוסלו, ישילם בחייו. ועכשיו, ראש ממשלה, שאולי כמו רבין שואף להתקדם באמת ובתמים, אך נעדר סמכות מוסרית ותמיכה ציבורית. והציבור סקפטי, אדיש, פסימי, לא מאמין לפלשתינים ולא להנהגתם, אחריאלפי קורבנות באיתיפאדה השניה, ההתנתקות עד המילימטר האחרון לגבולות 67 ברצועת עזה, ומלחמת לבנון השניה.

המישור הבינלאומי
שנות ה-90 היו באמת "חלון הזדמנויות". זאת התקופה שבין נפילת ברה"מ לבין עליית הג'יהאד העולמי בראשית אל-קעידה, אותה פותחת ארה"ב עם ניצחון סוחף על סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה, כשמאחוריה קואליציה ערבית פעילה. ארה"ב נמצאת בפסגת כוחה והשפעתה המדינית במזרח התיכון, ועידת מדריד בדצמבר 1991 היתה אחת מתוצרי כוחה. ועכשיו, ארה"ב מצויה בשפל: "תקועה" זה ארבע שנים בעיראק, מנסה להתארגן מול האויב האיראני החדש, ונושאת על גבה את הטעות המרה (למשל, הבחירות עם החמאס) של ניסיון לקדם במהירות תהליכים דמוקרטיים בעולם הערבי.

במישור האזורי
כל אויבי ההסדר המדיני עם ישראל צמחו והתעצמו, עם יכולות טרפוד וגרימת נזקים: איראן, חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד העולמי.
מדינות ערב הפרו-מערביות גיבשו אמנם תוכנית להסדר מדיני, אך עיקרה הוא מעין אולטימטום בלתי מתפשר לישראל: אם תיסוג לקווי 67'
אם תוותר על ירושלים, אם תסכים לעמדה שלנו בעניין הפליטים - אז רק לאחר מכן תגיע הנורמליזציה.

מישור הוועידה
ועידת מדריד הוכנה כראוי.
ישראל השיגה לקראתה הבטחות אמריקניות שלא תרד מכל רמת הגולן ושהוועידה תיוחד לנאומים ולא למו"מ. מספר משתתפיה היה מצומצם וענייני.

ועכשיו? מספר המשתתפים עומד כנראה להגיע ל-40, מעין עצרת או"ם קטנה אנטי ישראלית. מה יהיה סדר היום? מה סמכויותיה? כל ההבדל בין ארה"ב החזקה של אז, לארה"ב החלשה יחסית של היום, מתבטא למעשה בהבדלים הפרוצדורליים הללו.
המסקנה המתבקשת היא כי ישראל הולכת עכשיו לוועידה בתנאים נחותים וגרועים, בלי שתוכל לקבל משהו ממשי (למשל, בתחום הביטחוני או המדיני וההסברתי), במקרה הטוב -רווח זמן מדיני.
במקרה היותר גרוע - לחצים לוויתורים ויחסים בינלאומיים קודרים.
עמוס גלבוע

 

הערה מאורי לייטנר

 

המאמר של עמוס גלבוע הקרייתי (שנתון 1939) מתפרסם היום ב"מעריב".
עמוס היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן וכיום הוא משמש כמרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.
אורי לייטנר

 

הערה מדב אהרונוב

 

קטונתי מלחלוק על דעתו של בר-סמכא בדרגתן
של כותב המאמר.
עם זאת ישנם הבטים נוספים בעלי משמעות והרי אחדים מהם

האינתיפאדה נבלמה

ישנם מליוני פליטים הזורמים כרגע מעיראק לסוריה לבנון וירדן
זהו פקטור בעל משמעות שעדיין מלוא עוצמתו עדיין לפנינו
כבר עתה ישנם כשני מליון פליטים מעיראק בסוריה לבדה

האיום האיראני ופעולתה העמומה של ישראל בסוריה שכנראה היתה הצלחה מוחצת
כפי שמתברר יותר ויותר בבהירות לפי פרסומים
ממקורות זרים ומהימנים

עוצמתה הכלכלית של ישראל גבוהה יותר
לעומת עוצמתה בזמן ועידת מדריד

דב אהרונוב