Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\database.php:2647) in C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\joomla.php on line 2826
קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 31/01/06 - כנסים של נוסטלגיה - מאת: אלי סמסון קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 31/01/06 - כנסים של נוסטלגיה - מאת: אלי סמסון
shadow_left
Shadow_R
   
31/01/06 - כנסים של נוסטלגיה - מאת: אלי סמסון הדפס

כל אחד השתתף אי-פעם ב"כנס המחזור" של בוגרי כתתו מלפני חמש ,

עשר או עשרים שנים.בכנסים אלה תמיד ראו את מלכת הכתה שהשמינה, או את

החנון של הכתה שהפך עתיר הון,את החתיך של הכתה שכרסו משתפלת או את

הברווזונת המכוערת שהפכה ליפהפייה. אבל כאן מדובר בכנסים שבהם נפגשו אלה

שלפני חמישים, ששים שנים ויותר היו צעירים שכל עתידם לפניהם - ועכשיו הם עורכים

את מאזן חייהם.

 

כנס בני קריית חיים ילידי 1920 עד 1931

לפני חודשים אחדים הוזמנתי והשתתפתי בכנס בני קריית-חיים שנולדו בשנים 1920 עד

1931 שהם בני 74 עד 85 היום ושסיימו את "בית הספר לילדי עובדים" לפני ששים -

שבעים שנה .הגעתי לכתה ד" באותו בית הספר בשנת 1934.

היו  אלה שנים  של ילדות מאושרת, של מורים נהדרים חדורי הרגשת שליחות,

של חוויות נעורים בבית הספר ובתנועת הנוער של "ארץ ישראל העובדת"

שכל אחד מאתנו הצטרף אליה. מאורעות הדמים שפרצו ב 1936, העוני והמחסור

בכל והמשברים הכלכליים  השונים – לא הפריעו לנו לחיות חיים מלאי שמחת חיים.

הגעתי למקום הכנס – וכבר היו שם מאות. לכל אחד תווית עם השם על החזה,

כל אחד תוהה ומנסה לזהות את בני מחזורו ופוגש את ידידיו משכבר הימים.

כולם, כולם עברו בימי חייהם את מלחמת העולם השנייה, את מלחמת העצמאות ואת

כל המלחמות שמאז.  כולם השתתפו ותרמו בצורה זו או אחרת לבנייתה של המדינה הזאת

ולהפיכתה למה שהיא היום. כולם גם זכרו את אלה שכבר אינם איתנו –

את הרבים רבים שנפלו במלחמות השונות, את אלה שהחולי הכריעם ואת אלה שכוחם

כבר לא עמד להם להגיע../כמובן גם הייתה תכנית: מקהלה וסרטון ונאומים וברכות וארוחה

וסיור בקריה – אך  החלק החשוב באמת היו הפגישות עם אלה שלא פגשנום עשרות רבות

של שנים ושמחנו לעדכן ולהתעדכן במה שעשינו במרוצת חיינו. מכל מקום –

היה זה כנס של  סיכום  הדרך הארוכה שעברנו כולנו- דרך שתחילתה בחולות הקריה,

בכיתות הלימוד ובקיני תנועות הנוער בשנים שלפני קום המדינה, מישוב

 שמנה כחצי מליון יהודים למדינה של היום שעם הטוב והפחות טוב שבה –

מונה יותר מששה מליון יהודים.

 

כנס בוגרי בית הספר למלאכה ע"ש לודביג טיץ ביגור

בשנים 1936 עד 1949 פעל בקבוץ יגור בית ספר למלאכה על שם טיץ שהוקם ביוזמת

עליית הנוערשל הסוכנות היהודית ושל קבוץ יגור במטרה  להכשיר בעלי מלאכה

(מסגרים ונגרים) שיוכלו להשתלב בבנין הארץ. המחזורים הראשונים היו על טהרת בני נוער

עולים מגרמניה ואירופה שחלקם עוד הגיעו לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה,

במחזורים הבאים עד המחזור השמיני והאחרון היו חלקם ילדי עולים וחלקם בני הארץ.

המוסד נסגר ב 1949 בגלל חילוקי דעות מהותיים בין הסוכנות לבין הקבוץ, לאחר שהתחנכו

בו כ 450 נערים (ונערים בלבד). לאחרונה ערך אחד מבוגרי ביה"ס מחקר מקיף על הקמתו,

קיומו וסגירתו של המוסד ואחת מחברות יגור הפכה את המחקר לספר על תולדות בית-הספר.

להשקתו של הספר הוזמנו כל בוגריו לבוא, לאחר חמישים, ששים שנים ויותר למפגש בוגרים

עם חברים מיגור ועם מחברי המחקר והספר. בשנת 1943 גמרתי שם את לימודי והוזמנתי

להשתתף בכנס הבוגרים. שנות הלימודים בביה"ס היו שנות מלחמת העולם השנייה - עם

ההפצצות על בתי הזיקוק במפרץ חיפה, עם המאמץ המלחמתי  שגם כתלמידים השתתפנו בו

ושואת יהודי אירופה שמלוא היקפה נודע רק יותר מאוחר.

לאחר מכן באו שנות מאבק הישוב הארץ-ישראלי על עצמאותו.

ל זאת כמובן השפיע על כל מהלך החיים. הלימודים היו "בחסות" מורים מן הקבוץ שהקנו לנו

את ערכי אהבת הארץ ותנועת העבודה והקבוץ. העבודה הייתה "בחסות" מדריכים מבחוץ

שהקנו לנו את המיומנות המקצועית ואת ערכי החריצות והישרה המקצועית. גם בכנס הזה

הייתה "תכנית": ברכות וארוחה וסרטון וסיור שבמרכזו הביקור ב"סליק" הנשק הגדול

שהתגלה על ידי הבריטים בשבת השחורה ביוני 1946  גם כאן הזכירו את הרבים רבים

שנפלו במלחמת העולם השנייהבצבא ובצי האנגלי ובכל מלחמות ישראל בתום הכנס –

שגם בו העיקר הייתה שמחת הפגישה עם חברים מן העבר  הרחוק - סיירנו במקום

משכנו בעבר של בי"ס טיץ שהפך למפעל חרושת מודרני וגדול "לגין" לקופסאות

פח וראינו שגם קבוץ  יגור עוד שומר על רבים מן הערכים שהערכנו בהיותנו שם.

 

ל ס י ו ם

הרבה תודות ותשואות חן-חן מגיעות למארגני שני הכנסים שנתנו לנו את ההרגשה

הטובה שעדיין זוכרים אותנו – את הראשונים - ואת התרומה שתרמנו להפיכת המדינה

למה שהיא היום.

 

ואין טוב מלסיים במילותיו של אלתרמן:

מעלינו ינועו עצים - שיאורו באור בין ערביים

הכרנום בעודם עציצים - והנה ראשיהם בשמים.

והנה בהדר קומתם הם ברעש ורעד סבבונו,

השנים שהגביהו אותם הם אותן השנים שכפפונו

אז נביטה, אחי ורעי זה בזה - בבת-צחוק משתכחת,

אשר יש בה קצת עצב ובכי - אבל יש בה גם משהו נחת.