Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\database.php:2647) in C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\joomla.php on line 2826
קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 04/07/07 - קווים לדמותו של אחי הצעיר מנחם הי"ד / עמיקם שכטר קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 04/07/07 - קווים לדמותו של אחי הצעיר מנחם הי"ד / עמיקם שכטר
shadow_left
Shadow_R
   
04/07/07 - קווים לדמותו של אחי הצעיר מנחם הי"ד / עמיקם שכטר הדפס
 אחי הצעיר והאהוב מנחם ז"ל, מחזור 1952 בוגר יסודי א.ד.גורדון ותק"ח,

נפל כלוחם גולני בשרתו כסמל מחלקה בפלוגה א' גדוד 12 "ברק" בקרבות הבלימה

העקובים מדם של מלחמת יום הכיפורים, ביום הרביעי ללחימה,

יום ג' בשבוע י"ג בתשרי תשל"ד, 9 באוקטובר 1973, בדיוק 10 ימים לאחר

שיצא לחופשת שחרור בסיימו שרות קרבי מלא ,ארוך ומייגע אך מלא

חוויות וסיפוק למכביר, וארחיב בהמשך.

מנחם נולד להורינו שרה ז"ל לבית לנדאו (נצר לרבי יחזקאל לנדאו המכונה

 "הנודע ביהודה" על שם חיבורו המפורסם, רבה הראשי של העיר פראג,

אורים ותומים לכל קהילות מזרח אירופה ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18) ,

ופרץ שכטר יבדל"א.

בית ילדותו היה ברח' מו' 14 ולימים בוסל 28 בקרית חיים המערבית, כשבחצר הבית

פעלה חנות חומרי הבניין המיתולוגית של הורינו כמו גם המסגריה שלצידה.

את גן הילדים עשה בגן "מלכה" ברח' ע"ב בקריה המערבית, אצל מלכה אייזנברג

אמו של אלי אייזנברג הקריתי שהיה חברו הטוב של מנחם

וכיום הוא משמש כסגן המנהל הכללי של אורט ישראל.

ימי היסודי העליזים חלפו עליו בין כתלי א.ד.גורדון בקריה המערבית, כשכבר בתקופה

זו של ראשית התעצבות האישיות ותחילת בקיעת ניצני כישוריה ניתן היה להבחין

באינטלקטואל המשכיל והסקרן, איש הספר והמוזיקה, בעל הכתיבה הקולחת והיד

המיומנת, אשר עולה, פורח ומתעצם בגופו ובנישמתו של מנחם.

בימי התיכון העליזים גם הם בתק"ח, המשיך מנחם לפתח את כישוריו והיה למשכיל

רחב אופקים הבולט מאד בכושרו האינטלקטואלי שהתבטא במחשבה בהירה,

בהיגיון בריא.

הוא היה בעל כושר קליטה גבוה ונחן ביכולת ניתוח וגישה מעמיקה ויסודית ללימודים.

הוא הצטיין בלימודים והרבה מאד לקרוא, ממש "תולעת" ספרים הלוגמת בשקיקה

את האות הכתובה, דבר שהיה מאפיין מאד בולט אצלו.

מעולם לא הניח ספר מידו טרם בלעו עד תום.

וכך "חיסל" כמויות עצומות של ספרים בשטחים ובתחומים שונים: ספרות יפה,

ספרות מדעית וטכנולוגית, מדע בידיוני, ספרות קלה, ספרות מתח ומיסתורין ובלשים.

במשך שנים היה מנחם חבר בתנועת "הנוער העובד" ויצא למחנות עבודה

בכל רחבי הארץ. הוא נהנה מאד מהפעילות החברתית בתנועה ומהטיולים

ברחבי הארץ שכה אהב.
בתקופת התיכון היה פעיל בגדנ"ע אוויר, הצטין בבנית דגמי טיסנים ומטוסים

והיה שם למדריך.

מנחם היה גם מנוי על בטאון חיל-האוויר והפליא לבנות בדייקנות את כל

דגמי המטוסים המצורפים, כמו גם כלי נגינה ועצמים שונים שהיה בונה ומפסל

מחומרים שונים כמו דלועים וכיו"ב.

בנוסף לאלה מנחם אהב מאד ספורט ואף הצטיין בו, הוא חיבב מאד את משחקי

הכדור אך גם באתלטיקה קלה לא טמן רגלו בצלחת כשהוא מצטיין מאד בריצות

קצרות ואף בקפיצה למרחק, כששה מטרים ומחצה.

מנחם גם אהב מאד צילום ומוזיקה שלה הרבה להאזין ככל שהשיגה אוזנו,

וברשותו היה אוסף גדול מאד של תקליטים ממוזיקה קלאסית ועד פופ,

וזכורה לי במיוחד חיבתו ל"חיפושיות" וללהקת "כוורת"

מנחם גם היה איש רעים להתרועע ותמיד היה מוקף חברים וידידים.

מנחם גם סייע לא אחת בנעוריו בחנות המשפחתית.

מנחם גדל בבית מסורתי, אולם גיבש לעצמו פילוסופית חיים משלו

ולא היה כבול במיוחד למוסכמות.
הוא היה מעט ביישן, ציני, גא ותמים, אך יחד עם זאת ובו בזמן היה מבוגר ברוחו,

רציני ומעדיף ספר ומוזיקה על פני ריקודים ובילויים, צבר גאה ובר לבב,

תלמיד מצטיין ממושמע ובעל חיוך מקסים.
מנחם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 ושירת בגדוד 12 "ברק" של חטיבת "גולני".

הוא עבר קורס מ"כים וקורס צניחה, תיפקד בשלהי שרותו כסמל מחלקה

והיה , כדברי מפקדיו, חייל מסור וחבר נאמן.
למרות שהיה בעל דעות פאציפיסטיות, מילא מנחם את תפקידיו בנאמנות ובמסירות ועלה בסולם הדרגות.

לוחם גולני ופאציפיסט- לכאורה, ניגוד משווע ובלתי אפשרי כמעט אקסיומטי,

סולד מצבא - ואוהב מולדת מושבע, כל אלה דרו אצל מנחם בכפיפה אחת

ובהרמוניה קוהרנטית מושלמת.
בכל חופשה אפשרית היה מנחם נוטל את ציוד הטיולים שלו ויוצא לשוטט

בשבילי הארץ, לסייר בנופיה ובאתריה שכה אהב ולהתבשם ממראותיה ומריחותיה.
אך זמן קצר לפני המלחמה בה נפל, ערך מנחם בצוותא עם חבריו לגדוד,

טיול ברמת הגולן...האזור שבה את ליבו. מנחם וחבריו הגיעו למקומות מרוחקים

ונידחים, שכוחי אל, וצפו בנופי קדומים ובהוד הטבע, נשמו אוויר פסגות ועשו

הכרה בלתי אמצעית עם חבל ארץ שהיה די זר להם עד כה.
רק גורל אכזר, מעוות ומתעתע יכול היה לקפד דווקא באיזור זה את חייו הצעירים כעבור זמן לא רב.
ברגל סייר וסרק את הרמה ובדמו הרווה את רגביה.

תמיד היה ראשון בעוזרים לחבר ובמושיטים יד לנחשלים במסע מפרך ובאימונים

הקשים שעברו בחטיבת 'גולני'. שרות קרבי מפרך עבר על מנחם, כולל שהייה

ממושכת בסמטאות עזה, דרך אימוני חורף וקיץ מתישים ודרך אחזקות קוו חוזרות

ונישנות כולל פעילויות מעבר לקווי האויב שהשתיקה הייתה יפה להן.
אחרי השחרור התכונן ללמוד בטכניון, בפקולטה לכימיה, ובתקופה האחרונה

לשירותו כבר החל להתכונן לבחינות הכניסה. מכל חופשה בבית חזר לגדוד

כשהוא מצויד בספרים ובמחברות, וכך נהג גם כאשר הוזעק ליחידתו

ערב יום הכיפורים.
הגדוד של מנחם סיים אחזקת קו ברמה בערב ראש השנה תשל"ד כשמנחם

מתפקד כסמל המחלקה שהחזיקה את המוצב בתל פארס. כשהיה מגיע

לחופשותיו הנדירות היה מספר לי לא אחת שבתקופה האחרונה הוא ואנשיו

צופים מהתל בתנועות צבא סוריות, בעיקר שיריון, ניכרות ומסיביות ביותר

שאינן נראות כלל כמתכונת של אימון אלא משהו מאיים יותר, הוא וחבריו "התריעו"

לא אחת על כך למפקדים אך עד כאן, השאר כבר ניכנס לקטגוריה של

הקונספציה, הקונספירציה ו/או המחדל שעליו כתבו ושפכו כבר מומחים צבאיים

ופרשנים למיניהם אלפי מילים וטורים ועוד היד נטויה.
מנחם הפתיע את משפחתנו שעה שהגיע הביתה מאוחר בערב ראש השנה

לאחר ארוחת החג כשהוא מאובק ומאושר, ובישר לנו

 "זהו, סיימתי והגעתי לחופשת שיחרור".

הוא אף הראה לנו את השירונים שחילקו להם לפני היציאה הביתה על מנת

שיתכוננו לטקס גולני שאמור היה להערך אחרי החגים בבניני האומה בירושלים.
בין כסה לעשור שהה מנחם בבית כשהוא רכון על ספריו ומתכונן לקונקורס הטכניון.

עד שהגיע יום השישי הארור ערב יום הכיפורים תשל"ד,

שעה שהמזעיק הגדודי הגיע והודיע לו להתייצב מיד בגדוד.
מנחם הפטריוט בעל הראש הגדול לא הסס ולא ביזבז רגע וחיש קל כבר עלה

על מדיו וביקש ממני להסיעו בטנדר של אבא לגדוד שישב במחנה "בן-עמי"

(אני גוייסתי רק למחרת אחה"צ לא לפני שהספקתי למסור את הטנדר שגויס אף הוא).

מכיוון שערב שבת היה וגם ערב כיפור והתכונה בחנותו של אבינו הייתה רבה

וגם לא שיערנו את שעתיד להתרחש, רצה הגורל ומנחם יצא את ביתו מבלי

להפרד מההורים, דבר שמבלי אומר אני יודע

כי מייסר הוא את אבי יסורי שאול תחתיות קשים עד מאד.
כמו שכבר סיפרתי ובהיותנו די נאיביים, אמרתי למנחם ליטול את מחברותיו

ובהגיענו לגדוד, אני אמתין לו ליד השער ע ד שיכנס לחמ"ל ויבקש ממפקדיו

שישחררהו יען כי חייב הוא להמשיך לשקוד על תלמודו. אך הדברים התפתחו

מעט אחרת ולאחר שחזר לשער הודיע לי הוא חייב להשאר או אז ניפרדו לשלום ולנצח.
הגדוד עלה רק בשבת למחנה "פילון" ושם הצטייד ערוך לקרב. בהמשך

הם עלו לתל אבו-נידא שם חטפו הפגזות כבדות וחלק מזחל"מיהם

הושמדו/נשרפו קליל כאשר לוחמיהם מתגברים את צוותי יתרת הכלים.
לאחר שהחרמון נכבש מידי צה"ל עלה הגדוד עם כוחות נוספים וידוע לי

שביום שני בשבוע היו ניסיונות כושלים לכבשו חזרה. את הלילה

שבין שני ושלישי הם עשו אי שם למרגלות החרמון, כאשר עם בוקר הודיעו להם בקשר

על גדוד קומנדו סורי שהונחת בהליקופטרים בפאתי

הכפר בוקעתא ומנסה להתקדם לעיירה.
הגדוד הונחה לשעוט מהחרמון דרומה ושמאלה דרך בוקעתא

לחתור למגע עם הקומנדו הסורי.
בסיבוב לכפר פרס זחל"מ נוסף שרשת ונותר מאחור, וכך יצא שבכח מצומצם

כשחלק מהכלים עמוסים מעל תקן הם יצרו מגע פנים אל פנים עם הגדוד הסורי

שהיה מוסווה בשדה בפאתי המזרח של בוקעתא.
מכת האש הסורי שכללה קלצ'ניקובים ומטולי R.P.G היה קשה ואכזרית

כשמולה אנשינו מצוידים בעוזים. בקרב זה נפל מנחם הי"ד יחדיו עם המג"ד החיפאי

סא"ל יעקב שחר (שוורצבורד) והסמ"פ הדרוזי מנסור מנסור מכפר מרר, זיכרונם לברכה,

שעוטר מאוחר יותר בעיטור הרמטכ"ל על חלקו בקרב זה.
לפני שהמובלעת הסורית הוחזרה לסוריה, זמן קצר לאחר תום המלחמה, ערך הגדוד

סיור למשפחות השכולות בעיקבות לוחמים, שבו למדנו את מסלול הקרבות שהגדוד

חווה כמו גם סיפורים על כל נופליו 22 במספר. את עיקר האבידות ספג הגדוד בהמשך

בשעה שהחזיק את אזור מזרעת בית-ג'אן שבו היו כמה מוקדים מטווחים

ע"י הסורים באופן יעיל וקטלני.
מנחם נפל כאמור ב- 9 לאוקטובר 1973 אך רק במוצ"ש בתום השבוע הראשון ללחימה

שעה "שרווח" מעט בשוך קרבות הבלימה ותחילת קרבות הפריצה, פרסמו

 גורמי צה"ל את מניין החללים הראשון
ואף נמסרה לראשונה ההודעה למשפחות שעולמן חרב עליהן באחת.
הלוויות היו בנוכחות גורמי צבא בלבד וללא המשפחות השכולות והקבורה ארעית,

כאשר כל נופלי רמת הגולן נקברו בבית העלמין הצבאי של עפולה.
רק בתום שנה הועברו הגופות לקבורת קבע על פי ישובי המוצא של החלל,

ובטקס צבאי מלא בנוכחות המשפחות והידידים.



להלן אביא קטע מהספד שכתבתי למנחם בזמנו:
"כרעם ביום בהיר וכמהלומה זדונית ניחתה עלינו הידיעה, המרה כלענה,

כי נקטפת באיבך, נפלת על הגנת המולדת. לשוננו דבקה לחיכנו ונזדעזעו

אושיות חיינו ואין אנו מסוגלים לעכל זאת. פרח היית, בן 21 אביבים,

וכבר נקטפת לעד.
זכורני כיצד היינו משחקים ומשתובבים יחדיו בימי ילדותנו. וכאשר בגרנו,

מצאתי בך אח אוהב ורע נאמן, איש עצה ובעל דעות מקוריות.

תלמיד שקדן וחרוץ היית בכל שנות לימודיך, תפארת משפחתך אשר הייתה גאה בך

תמיד ורוותה ממך אך נחת וקורת רוח. היית טוב ומיטיב, בעל חוש הומור, יודע לצחוק

ולהנות מהלצה טובה, אחת ממידותיך הבולטות הייתה רמתך האינטלקטואלית הגבוהה.

משכיל רחב אופקים, בעל כושר קליטה וניתוח, בעל תפיסה מהירה ובר-דעה.
המילה הכתובה היתה אהבתך הגדולה, שתית בצמא כל ידע וכל מידע,

בלעת ספרים כתולעת. בכל עת מצוא היית רכון על ספריך, קורא ומעלעל בהם

עד בלי די. והמוזיקה- זו אהבתך השניה, שלה התמכרת בכל מאודך.

מה אהבת להאזין לה. והיתה אהבה נוספת- ארצנו הקטנטונת.

סיוריך הרבים לאורכה ולרוחבה הוכיח זאת בכל פעם מחדש.

בשבילך הייתה זו ארץ חמדת אבות.
שמך נקרא בישראל מנחם...ולנו אין מנחם..."
אחיך האוהב והמתגעגע עד כלות,
עמיקם שכטר