Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\database.php:2647) in C:\Inetpub\vhosts\kirya-team.org.il\httpdocs\includes\joomla.php on line 2826
קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 10/07/07 - טור דה פראנס / עמיקם שכטר קרייתים - האתר של עמותת בני קרית חיים לדורותיהם - 10/07/07 - טור דה פראנס / עמיקם שכטר
shadow_left
Shadow_R
   
10/07/07 - טור דה פראנס / עמיקם שכטר הדפס

בתגובה לאיתחול הנושא ע"י ישראל, ברצוני לפתחו מעט ואף להוסיף

קמעה מתובנותי.
יש שני ארועי ספורט עולמיים גדולים מלבד הקלסיקות של :

האולימפיאדה, המונדיאל ואליפות אירופה לאומות בכדורגל שאותם אני

מחבב מאד "כספורטאי כורסא" פעיל.
הארוע הראשון, שלמענו אני מוכן לוותר על שנת הלילה שלי ולקום בכל

אשמורת שהיא על מנת לצפות בשדורים היא ליגת הכדורסל מעולם אחר

הלא היא ה- NBA ובמיוחד כמובן בשלב ה- play off הלא הם משחקי ההכרעה.
הארוע השני, למענו התכנסנו כאן, הוא מרוץ האופניים היוקרתי בתבל

ה - טור דה פראנס.

הטור דה פראנס נחשב לארוע הספורט המסוקר /משודר השלישי בגודלו

בעולם לאחר האולימפיאדה והמונדיאל.
הוא גם נחשב לתחרות הספורט האישי הקשה ותובענית מכל.
היא תובענית עד כדי כך שמומחים ויודעי דבר סבורים שהדרישות והציפיות

הן מעבר ליכולת האדם ולכן אין זה מפתיע שברבות השנים והתחרויות ניסו

רוכבים שונים להונות בדרכים מתוחכמות את המארגנים וליטול ממריצים

שונים שחלקן אסורים בתכלית האיסור.
הרוכבים הנבדקים דרך קבע בתום הקטע היומי, ניתפסים לא אחת ומסולקים

בבושת פנים מהמשך התחרויות ולעתים זה קורה אף לקבוצה שלמה שמודחת

מהמרוץ על כל תשעת רוכביה (את המרוץ פותחות בדרך כלל 20 קבוצות בנות

תשעה רוכבים כל אחת, סכ"ה 180 רוכבים שחלקם כמובן אינם מסיימים,

אם מהסיבה שאוזכרה לעיל ואם בשל פציעות וכו') כמו שקרה לקבוצת "פסטינה"

שסולקה מהמרוץ יחד עם הרוכב הצרפתי המוביל המפורסם שלה רישאר ויראנק.
זכור גם מקרהו הטראגי של הרוכב האיטלקי המהולל והציבעוני מרקו פאנטאני

המכונה "הפיראט" על שום הבאנדנה אותה נהג לחבוש בעת המרוץ שנחשב

למטפס הרים מעולה ביותר שאף הרוכב הגרמני המצוין יאן אולריך

 והרוכב האמריקאני האגדי ארמסטרונג לא יכלו לו, וכמדומני מחזיק

 בשיאי המהירות בטיפוסי ההרים. לשיאו הגיע פאנטאני בשנת 1998 ,

שנה בה זכה הן במרוץ היוקרתי הג'ירו של איטליה הנחשב שני רק

לטור דה פראנס והן בטור דה פראנס עצמו והיה לאחד הבודדים

אי פעם שעשה זאת.
בשנת 1999 הוא נכשל בבדיקת הסמים בעת הג'ירו האיטלקי והודח מהמרוץ,

ומספר שנים לאחר מכן נמצא מת במלונו ממנת יתר של קוקאין.
הטור דה פראנס תובעני באופן בלתי רגיל כאשר הרוכבים נדרשים לגמוא

במשך 22 יום רצופים, עם שני ימי מנוחה בלבד, מרחק שבין

כ- 3600 ל- 4000 ק"מ (פעם זה אף היה יותר) עם ממוצע יומי של כ- 200 ק"מ

וימים בהם המרחק מגיע אף עד לכ- 240 ק"מ, הכוללים באזורים ההרריים של

הפירנאים והאלפים בהם חולף הטור את עיקר האתגרים הניצבים בפני הרוכבים

והן אותן פסגות מפורסמות בעלות הגראדיאנטים, או בשפת עבר השיפועים,

החריפים והקשים ביותר כאשר הרוכבים נאלצים לבצע מספר טיפוסים

בלתי אנושיים כאלה באותו יום, כאשר בסיומו של טיפוס מפרך אחד הם

גולשים במהירויות מטורפות במורד הארוך ומיד בסיומו מתחילים טיפוס מפרך

נוסף וחוזר חלילה.
לאנס ארמסטרונג הרוכב האמריקאי הנפלא מחזיק בשיא הזכיות בטור, שבע במספר.
בשלב זה לא נראה ששיאו בסכנה כלשהי משום שבמקום בשני נצבים מספר רוכבים

שלכולם חמש זכיות בלבד: ז'אק אנקטיל הצרפתי, אדי מרקס הבלגי הנחשב לדעת

רבים כגדול הרוכבים אי-פעם משום שבניגוד לארמסטרונג שהתמקד והתחרה רק

בטור הצרפתי הרי שאדי רכב וניצח גם במרוצים הגדולים האחרים:

הג'ירו האיטלקי והוואלטה הספרדי, ברנאר הינו הצרפתי ומיגל אינדוריאן הספרדי

שאיש מהם אינו פעיל יותר.
מבין הרוכבים הפעילים כיום איש טרם זכה בטור, כך שמקומו של לאנס

בטוח לעוד שנים רבות מאד.

הטור דה פראנס חביב עלי מאד גם בגלל היבט נוסף והוא אופן

הסיקור הטלויזיוני המדהים.
ניתן לצפות בו בערוץ הצרפתי השני המצוין, אך מכיוון שאינני שולט בשפתו

של סארקוזי אני נוהג לצפות בשידור בערוץ היורוספורט.
הרשת מסקרת את המרוץ כבר שנים ועושה עבודה נהדרת ומבורכת כאשר

היא משתמשת בציוד מתוחכם ורב ובטכניקות משובבות עין מרנינות ומחנכות,

תוך שהיא מעלה מספר מסוקים לאוויר, מסיעה מספר רב של רכבי שידור

מצוידים לעילא ולעילא לאורך המסלול כמו גם צוות גדול של אופנועים.
והשדרים/פרשנים מיומנים וקולחים בקיאים ברזי המרוץ ובהיבטיו

הטכניים/ספורטיביים/תחרותים, כמו גם בנופי האזור, המחוז, הכפר או הכרך

בו חולף המרוץ בגאורפיה ובטופוגרפיה הרלוונטית וכן בהיסטוריה

ובארכיטקטורה שלו ובכל פן אחר שיהיה רלוונטי.
הצופה מקבל בכפיפה אחת עיסקת חבילה משובחת בה הוא חוזה בארוע ספורט

 מהמעלה העליונה ובתצלומי רוחב או תקריב נהדרים ובכל זוית אפשרית הוא

מקבל מולו על המסך את הרוכב הבודד הנאבק מול איתני המצוקה האישית

תוך הפגנת חוסן גופני מדהים וסבולת עילאית, כמו גם את כלל הקבוצה המסייעת

בטקטיקות חוקיות שונות ומשונות לרוכב הבכיר שלה להתמיד ולהתקדם וכן את

כל הטור על דבוקותיו החל מחולית החוד המובילה או הרוכב הבודד הפורץ

לראש הטור, דרך הדבוקות המרכזיות וכלה בדבוקת הזנב המאספת.
מרוץ ממוצע נמשך מספר שעות לא קטן, כחמש בממוצע, ובמהלכו ניתן גם

לראות את רכבי השרות הטכניים שיש לכל קבוצה משתתפת אשר נזעקים

לכל מצוקה של הרוכב וגם דוחפת מזון ושתיה לרוכביה עם כל סימן קטן

שהם נותנים, וכל זה בתמונות תקריב מצוינות על האקרן.

מחזה מרנין וצבעוני ביותר הם אותם מאות אלפי הצופים הצובאים ומסתופפים

לאורך המסלול ומשני צדדיו, כאשר העומס רב ביותר לקראת סיום קטע יומי

בעיבורה של עיר, או אף יותר מכך בסיום קטע טיפוס מפרך בראשו של

מעבר הרים נישא שם העומס ממש בלתי נסבל והרוכב ממש חותך ומפלס

מסלולו בתוך גופות הצופים המשולהבים ומעודדים כשחלקם בתלבושות ססגוניות

אוחזים כרזות וכלים שונים, ולא אחת ממש מפריע לרוכבים

שגם נתקלו/הופרעו ע"י הצופים ואף הופלו או נפלו ארצה.

השנה יש הטוענים שהטור יהיה "נקי" יותר ולכן יש לצפות לביצועים נחותים יותר.
כמו שהזכיר ישראל, אחד המועמדים השנה לזכיה וללבישת החולצה הצהובה,

אותה לובש המוביל בזמן המצטבר הכללי, גם בסיום המרוץ בשאנז-אליזה

הוא הרוכב הקזחי הותיק אלכסנדר וינוקורוב שכבר זכה במספר קטעים

בעבר ואף סיים לא אחת במקומות הגבוהים.


אני מקווה לטור טוב שיפתח תקופה חדשה לאחר עידן לאנס ארמסטרונג.
מומלץ בכל פה לצפיה.
עשר בסולם שכטר.

עמיקם שכטר

 

הערת אורי לייטנר

עמיקם,
כתבתך המרתקת מציבה אותך - "כתף אל כתף" -

עם פרשן האתלטיקה מס' 1 בארץ,

גלעד ויינגרטן הקרייתי, שהסיקורים והפרשנויות שלו בטלוויזיה,

מוכרים זה מכבר לכל אוהדי הספורט בארץ.
ככתב-ספורט מקומי לשעבר, כאוהד ספורט , וכמי שרכב על אופניים

בימי הילדות בקריה, כמו ישראל קסטנברג, אני מודה ומתוודה כי עד עתה

לא הייתי "אוהד-שרוף" של הטור דה פראנס, אולם לאחר קריאת

כתבתך המאלפת, אני מצטרף אליך,

כי כשקרייתי ממליץ לקרייתים זה משהו אחר!
אורי לייטנר